<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילה וק"ש</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מזכירין גבורות הגשמים בתחית המתים ששקולה כתחית המתים. ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט אחרון של חג, האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר, ביו"ט ראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר. והלכתא כר' יהודה דאמר הכי, ומשמי' דר' יהושע בן בתירא אמר כמסקנא דמלתא, ואע"ג דאמרינן התם תרי תנאי אליבא דר' יהודה אסיקנא דר' יוחנן דאמר הלכה כר' יהודה, אר' יהודה דמשנה קמייתא קאי מדפריך עליה ובירושלמי לא משמע הכין ואנן אתלמודא דידן קא סמכינן ואמרינן בירושלמי מ"ט דר' יודה דאמר מתחיל במוסף דשמיני דחג ופוסק במוסף יום א' דפסח, כדי שיצאו המועדות בטל, שהטל סימן ברכה לעולם, ובאורתא ובצפרא לית תמן כל עמא. ואנן נמי דאית לן תרי יומי לא חיישינן לספקא אלא מתחילין בשמיני וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק.
ואיכא למבעי' מאי שנא שתקנו להזכיר גשמים מיו"ט אחרון של חג ולהלן, ושאלה אינה אלא בזי"ן מרחשון ובגולה עד ס' בתקופה, טעם הדבר מפני שיו"ט אחרון של חג זמן הגשמים, אעפ"י שאין אנו צריכין עדיין לגשמים עד לפנים, כיון שהחג זמן גשמי השנה ושנוי עתי החורף מן הקיץ, צריכין אנו לשבח למקום ולהודות על עת שנוי הזמנים ופרוד זה מזה, ואנו מזכירין שבחו להיות לנו לרצוי בזמן שאלה הבא. תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, מאי טעמא, לפי שאין נעצרים. אמר רבי חנינא בימות החמה אם אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, ולא עוד אפי' אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו. רבי זעירא בשם ר' חנינא הי' עומד בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו, הי' עומד בטל והזכיר גשם מחזירין אותו, והתני' בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, לא דמי האי דמיקל להאי דמצלי ולא מיקל מבעי' ליה לאינש למצלי בלשון תחנונים כדתנן אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום.
<h2>דף י.</h2>
ושאלה בברכת השנים מתחילין בזי"ן מרחשון דהלכתא כר' גמליאל. תניא חנינא אומר בגולה עד ששים בתקופה, פי' ביום ששים לתקופת תשרי מתחילין לשאול גשמים דיום ששים כלאחר ששים. איכא מאן דאמר דהאי גולה בבל הוא שאינה צריכה למטר כל כך כדאמר מי גרם לבבל שימלאו אוצרות בר, מים רבים ששוכנת עליהם. ואיכא מאן דאמר גולה סתם קאמר, ומנהגות יש בדבר זה. שלחו בני נינוה לרבי כגון אנן דצריכין למטר אפי' בתקופת תמוז כיחידים דמינן, ובשומע תפלה מדכרינן או כרבים דמינן ובברכת השנים מדכרינן, שלח להו כיחידים דמיתו. מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקונם וישראל על אדמתן, שהקציר בניסן ובארץ ישראל, אבל בזמן הזה הכל לפי המקומות, והכל לפי הזמן, מתניתין קרמית עלה דרבי, רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה, רב נחמן אמר בברכת השנים אומר ותן טל ומטר אי אצטריך לן אפי' בתקופת תמוז, רב ששת אמר בשומע תפלה, והלכתא בשומע תפלה. וקשי' לן בהא דפסקינן בשומע תפלה והא קייל"ן אעפ"י שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים, והאי קושי' הוי קשי' לי' נמי להרב רבי יהודה ז"ל. ואנן רגילין להשיב, כשאמרו אם צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים, מפני שפרנסה דבר הצריך לכל הוא ואין בו היזק לרבים, אבל מטר בזמן שאינו צריך לרוב העולם כגון בתקופת תמוז, יש בו היזק לאחרים, לכן אין לו לומר בברכת השנים שהיא ברכה מזומנת לכל העולם לגשמים בזמנם, ושלא בזמנם דאי' בהו היזק לאחרים לית לי' למימר ותן מטר, אלא אומר בשומע תפלה כשאר צרכיו.
